<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן ס"ח</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שאלה ילמדנו רבינו כיצד גביית בעל חוב, אם יש לו מעות נותנו לו ולא מצי מסלק נפשיה לא במקרקעי ולא במטלטלי, או לא. תשובה הכי איתא בהדיא פרק המוכר פירות [ב"ב צ"ב ע"ב] גבי לישקול תורא בזוזי דאיכא לאשתלומי מיניה. ואית לית ליה זוזי לא כייפינן ליה למיטרח ולמזבן, כדאיתא פרק הכותב [כתובות פ"ו ע"א] דדוקא בתולה מעותיו ביד גוי אמרו דליטרח וליזבון. ואי דאית ליה מקרקעי ומטלטלי מסתברא דיהיב ליה מטלטלי. ואי לית ליה אלא מקרקעי, שמין לו בית דין קרקע אחד בינוני [גיטין מ"ח ע"ב], ולאחר השומא מכריזין שלשים יום רצופים שתי פעמים ביום בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסתם, או מכריזין בשני וחמישי של ששים יום, ואף על גב דכי חשבת להו ליומי הכרזה לא היו אלא תמניסר כיון דמשכא מילתא שמעו אינשי. ובשעת הכרזה אומר בפירוש למה הם רוצים למכור אם בשביל בעל חוב אם בשביל כתובת אשה, כדאיתא בערכין [כ"א ע"ב] ופרק אלמנה ניזונת [כתובות ק' ע"ב] דאיכא דניחא ליה בהא ולא ניחא ליה בהא. ולאחר הכרזה אם מצאו יותר משומן או כדי שומן מוכרין לאחרים, ואם לא מצאו כדי שומן כופין לאשה או לבעל חוב שיקבלנו בפירעון חובו בשומא ששמוהו בית דין. ומיהו אם הותירו שתות מכרן בטל, הר"ם במז"ל [פכ"ב ממלוה הט"ו]. ומיהו דוקא שיהא ראוי לו מה ששמוהו, ויקבל בשיעור חובו כפי חלוקת השותפין האמור ריש בבא בתרא [י"א ע"א] במתניתין דעד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה. אבל אם אין ראוי לו אין כופין אותו לקבל בחובו מה שאינו ראוי, ואין (מדקדקין) [מזקיקין] לו להוסיף על חובו ולקנות ביתר מכדי חובו שנמצא זה מוציא מאתים על מנה. וכן כתב הרי"ף ז"ל פרק קמא דבבא מציעא [ח' ע"א מדפיו] ובעל העטור.
